עמוד הבית | נקדן | תקנון | מי אנחנו? | צור קשר | English  


כתוב חלק שאלה או תשובה לחיפוש     
   לאינדקס השיעורים
Loading

 
ספרות, שיעורי בית מבי"ס תיכון, עמוד 26


  כתוב סיכום על השיר אל ארצי/רחל

סיכום על השיר אל ארצי/רחל
השיר "אל ארצי" הינו שיר אהבה המוקדש לארץ (פטריוטי). הדוברת בשיר טוענת שלא עשתה למען הארץ מה שאחרים נוהגים לעשות- לשיר שירי תהילה ופאר לארץ ישראל- אולי זה מה שמצפים ממנה בתור היותה משוררת. במקום זאת הדוברת עשתה מעשים ממשיים לטובת הארץ: נטעה עץ בידיה וכבשה שביל ברגליה. אומנם, אלו מעשים מועטים, אך הרגשות שלה כלפי הארץ כנים- כאשר רע לארץ היא בוכה וכשטוב לארץ היא מריעה משמחה. ביטויי הקרבה של הדוברת כלפי הארץ מתחזקים בהדגשה במהלך השיר: היא פונה לארץ ומדברת אליה ישירות כאילו הייתה דמות אנושית. בנוסף, היא קוראת לה "ארצי" (הארץ שלי) ואף מכנה אותה "האם", ואילו לעצמה ביחס לארץ, ביתך (הבת שלך). בסוף השיר הדוברת מתייחסת אל הנתינה שלה כ"מנחה"- מתנת קודש לאל- הארץ היא מאין אלוהות נשית אשר קרובה אליה.
בסופו של דבר, רחל כן כתבה שיר הלל לארץ- השיר הזה עצמו!.


  כתוב סיכום על השיר אחותי הקטנה/טוביה ריבנר

סיכום על השיר אחותי הקטנה/טוביה ריבנר
זהו שיר שלישי מתוך מחזור שירים על אובדן אחותו של המשורר בשואה. האחות מתוארת כמי שנכנסה לבקר בתוך גופו של הדובר הישן- ושם היא עוברת שינויי צורה אחדים- כל זה קורה בשעת חלום. האחות נכנסה לדמו של הדובר ושחתה בו כמו דג זהב, אחר כך צמחה בדמו כמו עץ מן השורשים ועד האמיר, כאשר אמירו של העץ הגיע לגרונו של הדובר, עלתה ממנו ציפור שחורה עד עינו ופרשה את כנפה השחורה על פני עיניו. מכאן ואילך הופכת הציפור לענן וזה מה שהדובר רואה בסוף השיר. מוטיב העין, חוזר בשיר מספר פעמים. הדובר מדגיש את עצם עיניה של אחותו גדולות ומדמה אותה הן כדג והן כציפור, אשר שניהם בעלי חיים הידועים בעיניהם הגדולות. מוטב לציין שרוב הדימויים הצורניים אותם עוברת האחות, מתוארים בצבעים- דג זהב, ציפור שחורה וכו'. גלגולי הצורה (מטמורפוזה) קשורים זה בזה- עיניה הגדולות של הילדה הפכו לעיניו של דג אשר מסייר בכל נהרות וצינורות דמו של הדובר ובכך מסמן את צורתו של עץ מן השורשים ועד לענפים- כמו רשת כלי הדם בגוף,
העץ מוליד ציפור, אשר עולה ממנו ומבקשת לעוף, אך כנפה השחורה מחשיכה את הראייה- ומה שהדובר רואה זהו ענן שחור: "ומאז הענן מכסה את חיי".- בכך שהאחות סגרה את עיני הדובר, היא סגרה גם את החלון לנשמתו. הגלגולים של האחות המתה בגופו של הדובר החי, מבטאים את יחסו אליה- היא קרובה אליו וחיה בתוכו. הדובר לא נותן לזיכרון שלה למות בתוכו אלא להפך, הוא ממשיך לחיות את הזיכרון באופן פעיל בתוכו. בסופו של דבר, לא ברור אם השיר "שמח" או "עצוב", מפני שהאחות הקטנה חיה באופן כה חיוני בתוך גוף אחיה הגדול.


  כתוב סיכום על השיר "שיר על יונה בחלוני"- אברהם חלפי

סיכום על השיר "שיר על יונה בחלוני"- אברהם חלפי
בשיר זה נדמה שאין קשר בין בית לבית ולפעמים גם בשורות הבית עצמו. הבית הראשון נפתח בתיאור יונה הנמצאת על חלון ביתו של הדובר- אולי הגיעה לשם לרגע או בכדי לקנן. הזמן חולף בחוסר משמעות ("אתמול היה יום ראשון, היום שני"). דעתו ורגשותיו של המשורר מפוזרים, הוא מתבונן ביונה ומנסה להתרכז- היונה עצמה משמשת טריגר, נקודת הפעלה, מוצא- למסע בתוך עצמו. עדינותה ונשיותה של היונה מזכירים לו את החלשים שבחברה האנושית.

בבית השני, הדובר פונה אלינו ומבקש שלא נלעג לעניים. בכל השיר המשורר מציג תפיסת עולם חברתית, מוסרית (בית שני) ושוויונית (בית שלישי)- תפיסת עולם סוציאליסטית. בבית השלישי הוא מתאר קבוצה חברתית עוד יותר חלשה מקבוצת העניים שתיאר בבית השני- והיא ילדי הרחוב. הניגוד בין כושי ללבן מדומה ולא קיים כאשר שניהם עניים, אך הניגוד בין מלכים לילדי רחוב הוא ממשי ובלתי ניתן לגישור. המלכים הם מבוגרים, הכי עשירים, בעלי זכויות יתר וסמכויות על, לעומתם ילדי הרחוב הם ילדים, עניים חסרי זכויות וחשיבויות- וקומתם נמוכה בהרבה מובנים. הדובר מוחה על חוסר הצדק האנושי והחברתי השורר בעולם. מכאן באופן טבעי מפנה הדובר את מחאתו בבית הרביעי, כלפי השמיים- "רדו נא שמיים לשבת כאן, עם הילדים ברחוב". הכוונה בשורה זו, היא שגן עדן, אשר קיים על פי האמונה בשמיים- בעולם הבא, יינתן לילדים המושלכים לרחוב עכשיו ובעולם הזה ולא לאחר מותם.

בארבע השורות האחרונות בשיר מתברר, שהדובר שונא את כולם ואת הכול. היה עליו לעבר תהליך ארוך של ברור עצמי- הוא בדק את הסימפטיה שלו אל המין האנושי וגילה, שהוא מזדהה עם הקבוצות החלשות בחברה. הוא שונא את אי- הצדק החברתי שמתנהל בעולם. מרגיזים אותו האכזריות, חוסר היכולות לשנות וכמובן אפאטיות. השנאה הזאת שיוצאת בסוף השיר, היא המקור למה שמטריד אותו ולתפיסת העולם שלו- זהו גילוי מפתיע, חושפני ואמיץ.


  תאר את דמותו של טד אוונס מן הסיפור "מצע של שושנים"

טד אוונס מתואר בסיפור כמי שעבר את גיל הגיוס, הוא מבוגר, בודד, חסר פרנסה ואולי גם חסר משפחה. טד אוונסהינו אדם חסר רכוש ואמצעים מלבד חבילה קטנה שנשא תחת זרועו, אין לו כסף לנסיעות ואף לא לסיגריות. בליל נובמבר סוער וקר הוא נאלץ ללכת ברגל או לבקש טרמפ מנהג מזדמן בכביש. בצורה חיצונית טד אוונס מתואר כאדם בעל מבנה גוף רפה, פניו כפני חתול, עיניים שחורות וקטנות ומלאות דמעות מן הרוח ובעל צלקת רחבה המתנוססת על פניו אולי מתוך אירוע עברייני ואולי תוך כדי הצלת חיים במלחמה. טד אוונס ןדר בנסון מיצגים שני קצוות בחברה בעוד דר בנסון הוא רופא, צעיר, עשיר ובעל מעמד חברתי גבוה ושם טוב בקהילתו. טד אוונס לעומתו משתייך למעמד חברתי נמוך בשל מראהו הזנוח ומצבו הכלכלי הנמוך. טד אוונס רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר אולי הוא נמלט עקב פשע שביצע ואולי הוא פשוט מנסה את מזלו במקום אחר. טד אוונס מחפש אחיזה במציאות קשה שאינה מאירה לו פנים, הוא אדם מאוד ישיר ומגלה ידידות כלפי דר בנסון אולי אפילו יתר על המידה (הוא מכניס בעצמו את קופסת הסיגריות למעילו של הדר'). בסוף הסיפור מתגלה דמותו של אוונס כדמות של גיבור מלחמת העולם ה-1 שהציל שלוש אחיות. בתמורה למעשיו האציליים נתנו לו האחיות שעון בעל הקדשה. התנאים החיצוניים משפיעים מאוד על ההתנהגות של אוונס ובנסון. באופן כללי זהו זמן מלחמה והישרדות, גם פה רואים שתי גישות שונות לדבר. בעוד דר' בנסון נוהג בחשדנות כלפי זרים ושונים בערבות המצב טד אוונס דווקא מחפש את ההתלכדות והאיחוד של בני ארצו מול האויב המשותף. בנוסף לכך היה זה ליל נובמבר סוער קר והשעה הייתה לפנות בוקר, לא סביר שנווד יתהלך סתם כך בשולי הדרך ולכן הדבר מעורר חשד ראשוני ומהיר של בנסון לאוונס.


  כתוב חיבור ממצא על הסיפור "מצע של שושנים"

סיכום על "מצע של שושנים"/א.ד. וואלס
בסיפור פואנטה זה מתהפכת דעת הקורא לטובה על הגיבור טד אוונס ולרעה על הגיבור ד"ר בנסון. עד סיום הסיפור אנו חושבים שד"ר בנסון הינו גיבור חיובי וזאת מפני שהסיפור נמסר בצמוד נקודת ראותו. אנו מבינים אותו ואת מניעיו ומזדהים איתו. כמוהו גם אנו לא מכרים כראוי את הגיבור השני בסיפור – טד אוונס ושופטים לרעה את דמותו ואת מעשיו. בסיום הסיפור מתברר, וזו הפואנטה שאוונס הוא גיבור מלחמת העולם ה-1 שהציל שלוש אחיות. בתמורה למעשיו האציליים נתנו לו האחיות שעון בעל הקדשה. מסתבר אפוא שהוא איננו רק נווד מסוכן וחשוב אלא הוא גם מובטל ומחפש אחיזה במציאות קשה שאינה מאירה לו פנים. הוא מגלה ידידות כלפי ד"ר בנסון, אולי אפילו יותר מדי (מכניס בעצמו את קופסת הסיגריות של בנסון לכיס מעליו של הרופא). ד"ר בנסון כמונו שופט את אוונס לרעה מהר מדי. ובאיום אקדח בנסון מכריח את אוונס למסור לו את השעון מבלי לברר למי הוא שייך- בלי לדבר ביניהם על כך.

כאמור אי ההבנה ביניהם נוצרה רק בגלל חוסר תקשורת ושיפוט מהיר של הזולת, השונה. ד"ר בנסון וטד אוונס מייצגים שני קצוות חברתיים. בנסון הוא רופא מכובד ומצליח שכן אביו גם היה רופא והוא צעיר ועשיר כלומר נולד על "מצע של שושנים". הוא בטוח בעצמו שכן עד כה החיים חייכו אליו וכלל לא מעלה על דעתו שאולי הוא טעה ולא לקח את דעונו באותו הלילה. לעומתו, טד אוונס הוא מבודר, חסר פרנסה, אולי דם חסר משפחה, אין לו כסף לנסיעות ואף לא לסיגריות. בליל נובמבר סוער וקר הוא נאלץ ללכת ברגל א לבקש טרמפ מנהג מזדמן בכביש. טד אוונס מצטייר- כמו מן פושע נמלט (הוא אפילו אומר לד"ר בנסון שהוא רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר). הוא לא כמו ד"ר בנסון והוא לא כמונו- הוא שונה והדבר גורם ריחוק מסוים בינו לבינינו שכן אנחנו בסדר והוא לא. זוהי חשיבה מקוטלגת, סטריאוטיפית ומפלה שהסופר נותן לה ביטוי בסיפורו, זהו גם נושא הסיפור. הודות לפואנטה שבסוף הסיפור אנו נאלצים לשנות את יחסינו אל "הדמות הרעה" ולהתמודד עם החשיבה הסטריאוטיפית שלנו.


  בנודע לסיפור "השען"/אביגדור דגן- האם אדם יכול להשפיע על גורלו או שזה נקבע ע"י כוחות עליונים? מהי התשובה הניתנת בסיפור?

לדעתי יש לאדם השפעה ושליטה על גורלו – האדם מציב לעצמו מטרות וכך מתקדם, כמו כן בחברה דמוקרטית כמו בימינו אדם חי את חיו כרצונו. הזכות לחירות הינה אחת מזכויותיו הטבעיות של האדם אשר נובעות מעצם קיומו ולא מוענקות ע"י גורם חיצוני (כמו השלטון). בקשר לחלקו השני של המשפט-"או שכוחות נעלמים שאינם בשליטתו קובעים את גורלו" אני חושבת שהדבר תלוי באומנתו של האדם. אישית אני חושבת שהתשובה לא חייבת להיות שחור או לבן זאת אומרת אדם יכול להשפיע על גורלו בצורה מסוימת אולם גורלו יקבע לבסוף ע"י כוחות מאגיים כלשהם, ולהפך- אולי הכוחות הללו הם אלו שמדריכים את האדם אולם בסופו של יום הוא המחליט הבלעדי על גורלו. לדוגמא אדם שמציב לעצמו מטרה- לעזור לאנשים והולך ללמוד רפואה- כך הוא משתמש בחופש העיסוק ובוחר את מקצועו ואף פועל ע"פ השקפת עולמו ודעותיו. אולם אותו אדם יכול לחלות במחלה חשוכת מרפא ובכך ייחתם גורלו ע"י כוחות שעליהם איננו שולטים.
לדעתי התשובה אשר ניתנת בסיפור היא שלאדם כן יש את האפשרות לקבוע את שליחות היא זו שמניעה אותו. דמות השען סקרנה את המספר מאחר והוא ידע שהאיש ניצל ממחנות ההשמדה ומכאן ניקרה במוחו שאלה שלא הרפתה ממנו- מדוע לאחד קורה דבר אחד ולשני קורה דבר אחר כשהם נמצאים באותה הסיטואציה? מדוע זוכה האחד בחיים ואילו השני מוכרח למות? מאחר ושאלות אלו התגלגלו בראשו הרבה זמן הוא אזר אומץ, נכנס לחנות והחל את שיחתו עם השען. השען משיב על שאלת המספר תשובה ברורה כביכול אך עם זאת מעוררת גם מקום למחשבה- הוא אומר שרק אלו שהייתה להם שליחות נצלו. השען כאמור מאמין כי השליחות שברשותו היא עצירת הרוע שמביא עימו האדם במלחמות. לשם כך על השען לעצור את המנגנון של שעוני המרצחים.
עד לשיחה עם השען, המספר כנראה לא התוודע לרעיון ייחודי שכזה ולכן האמין בראש ובראשונה ביד המקרה- "האם אתה חושב שאם מתוך אלף האנשים... ורק אתה ניצלת, האם אתה חושב שזה מקרה?" + "ובכן מה הציל אותך, אם לא המקרה?" אותו מקרה יכול להתפרש כמשהו שאין לנו שליטה עליו כלומר- אם לא אנחנו אלו שעשינו מעשה והוא קרה כאילו סתם כך מדובר באיזשהו כוח עליון שאנו לא מבינים.


  מהם מאפיני המעשייה וכיצד הם באים לידי ביטוי במעשייה:"גזר דין של מספריים"?

מאפיני המעשייה הבאים לידי ביטוי במעשייה:"גזר דין של מספריים" הם:

א. יסוד על טבעי- מוטיב הפלא , נס העוזרים לגיבור הסיפור לפתירת הבעיה. במעשייה גזר דין של מספריים הוא זוג מספריים אשר יודעות להבחין בין דובר אמת לגובר שקר. "המספריים המופלאים יגזרו דין אמת ויענישו קשות את דובר השקר" המספריים האגדיים נצבו במערה, והמון אנשים נהרו אליה כדי לצפות במשפט.

ב. חוק השילוש- המס' 3 חוזר על עצמו בדרך סמויה או גלויה- במעשייה"גזר דין של מספריים" המס' שלוש מופיע בצורה של: שלושה שופטים :"...אמר השופט השלישי" ושלושה חלקים למשפט: תחילה- עדות הסוחר והשומר, אחר כך גלוי תרמית השומר ולבסוף עונשו של השומר.

ג. חוק הפתיחה והסיום- במעשיות הפתיחה היא שלווה ורגועה ולא מוזכרים בה בדרך-כלל תיאורי זמן ומקום מדויקים מה שמגביר את המתח אצל הקורא. הסיום הוא סיום טוב- בו הרשע בא אל עונשו והצדק / הגיבור מנצחים: במעשייה"גזר דין של מספריים" הפתיחה שלווה ורגועה ולא מוזכרים בה תיאורי מקום או זמן מדייקים:" בבורמה הרחוקה..." בסיום, השומר הערמומי אשר התרמית שלו נחשפת במהלך העלילה נענש:"השומר הרמאי...יענש בכל חומרת הדין".

ד. משאלה כמוסה- משאלה אותה מביע האדם הפשוט המתגמת בסוף הסיפור. במעשייה"גזר דין של מספריים" המשאלה הכמוסה היא שהצדק יצא לאור במשפט.


  מתי התפרסם לראשונה השיר "גן נעול"?

1928


  תעודת זהות לדבורה עומר

שם: דבורה עומר

שנת לידה: 1932

מקום לידה: קיבוץ מעוז חיים

עיסוק: סופרת ישראלית, הייתה מורה בקיבוץ

עיסוק משפחתה: אבא שלה כתב כמה ספרים,
דוד שלה היה סופר ואחותה כותבת שירים

יצירותיה הראשונות: דפי תמר, התפרסם בעיתון "דבר לילדים",יומנה של בת קיבוץ

עוד ספרים: הצנחנית שלא שבה, הבכור לבית אב"י, הילד העברי הראשון,שרה גבורת ניל"י,מעשה בלולי ה-,מסע אל ארץ הגשם,צוללים קדימה,לאן נעלם קפיטן קוק,אני אתגבר,אמא עשרה,שלך באהבה,הגבול שבלב,הכלב נו-נו-נו,פגיעה ישירה,צער גידול ילדים,הבריחה אל החפש,לאהב עד מוות,קול קורא בחשכה, אל ראש ההר,מעבר לכביש ,חבורת עלומים ובדהרה, נשבעתי אמונים, כבר לא משעמם לי, מגדל של קוביות בניתי.

סוגי הסיפורים: סיפורי הרפתקאות, ביוגרפיות של דמויות מתולדות ישראל,
התבגרות וחריגות.


  סיכום על הנס כריסטיאן אנדרסן

ליסודי וחטיבה
הנס כריסטיאן אנדרסן נולד בשנת 1805 בעיר אודנסה שבדנמרק ונפטר בקופנהגן בשנת 1875, הוא סופר ידוע בעולם כולו.
הוא נולד וגדל בשכונת עוני וילדותו הייתה מלאת מקרים עצובים.
מכיוון שהוריו עבדו קשה לפרנסה, את רוב זמנו בילה עם סבו וסבתו.
אימו הייתה כובסת וכמעט שלא ידעה לקרוא אך היא פתחה בפניו את עולם הדמיון מכיוון שסיפרה לו אגדות רבות. אביו היה סנדלר עני אשר התנדב לצבא וחזר חולה,הוא מת כאשר אנדרסן היה בן 11.
לאחר מות אביו צריך היה אנדרסן לעזור בפרנסת המשפחה ולכן עזב את בית-הספר ויצא לעבוד.
בתחילה עבד כעוזר לחייט ולאחר מכן עבד במפעל לטבק.
אנשים וילדים צחקו למראהו של אנדרסן ולכן הפסיק לעבוד והתבודד בביתו.
לשם עיסוק בנה לעצמו תאטרון קטן,תפר בגדים לבובות והמחיז הצגות שראה או המציא.
הוא אהב לקרוא לשיר ולרקוד.
מקורביו ציפו שיחדל להיות חייט אך אנדרסן חלם להיות זמר אופרה בשל קולו הערב.
כשהיה בן 14 החליט לנסוע לעיר קופנהגן לנסות את מזלו ושם סבל סבל רב עד שהמזל האיר לו פנים.
מנהל התאטרון המלכותי שם לב לכשרונותיו והעביר אותו לבית-ספר יוקרתי כדי להשלים את לימודיו.
מפני שהחסיר כמה שנות לימודים צריך היה ללמוד בכיתה אחת עם תלמידים בני 12 , שנים אלה היו קשות כי מנהל בית-הספר והתלמידים נהגו ללעוג לו לרוב.
לבסוף סיים את לימודיו בבית-הספר בגיל 22 והתחיל ללמוד באוניברסיטת קופנהגן .
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה החל לפרסם שירים וסיפורים שכתב וקיבל ממלך דנמרק מענק כספי שבעזרתו גם יצא למסעות רבים באירופה.
בגיל שלושים פרסם אנדרסן ספר אוטוביוגרפי בשם "המאלתר" שבו ספר על עצמו ועל השינוי שחל בחייו. ספרו זכה להצלחה רבה והיה מפורסם מאוד.
הנס לא הקים משפחה עד יום מותו ולכן אגדותיו הן שמנציחות את שמו.
הנס הונצח בדרכים שונות כגון: פסל על פי אחד מסיפוריו,מוזיאון לזכרו,ופרס על שמו.
בשנת 2005 חגגו 200 שנה להולדתו של אנדרסן ודנמרק ארץ מולדתו הנפיקה בול לזכרו.




כרגע באתר 189 מבקרים