|
|||||
![]() |
![]() |
||||
![]() |
|
![]() |
| לאינדקס ערכים... | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
תמונות
|
צמחייה ובעלי חיים. יותר מ-50 אחוזים משטחה של טייוואן מכוסים ביערות. בהרים גדלים עצי ארז, ברוש, ערער ואדר, ואילו בשפלה - החזרן, דקלים ועצים טרופיים ירוקי-עד שונים. בין בעלי החיים הנמצאים בטייוואן - איילים, חזירי בר, דובים, קופים וחתולי בר. עם העופות החיים בטייוואן נמנים חטפיות, שלדגים, עפרונים ופסיונים. נוף. האי המרכזי, המכונה "טייוואן" או "פורמוזה", נמצא במרחק 160 קילומטרים מהחוף הדרום-המזרחי של סין. אורכו המקסימלי הוא 395 קילומטרים, ורוחבו המרבי - 145 קילומטרים. האי נחלק לחמישה אזורים גיאוגרפיים עיקריים ממזרח למערב: הרי טאי טונג, עמק טאי טונג הארוך והצר, רכס צ'ונג יאנג, רצועה רחבה של גבעות, ורצועת חוף צרה, המיושבת בצפיפות. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר יושאן (3,997 מטרים מעל פני הים), הנמצא ברכס צ'ונג יאנג. הנהרות הגדולים של טייוואן הם הצ'ו הזורם במערב האי והטאן הזורם בצפונו. בנוסף לאי המרכזי נכללים בתחומי טייוואן גם כמה איים קטנים, ובהם 64 איי פסקדורס ("פנגו"), הנמצאים ממערב לאי טייוואן ומקיפים כ-127 קילומטרים רבועים. אקלים. באזורים הצפוניים של האי המרכזי שורר אקלים סוב-טרופי, ואילו בדרום האקלים טרופי טיפוסי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין פחות מ-1,300 מילימטרים בחוף המערבי של האי המרכזי ליותר מ-6,000 מילימטרים בהרים שבמרכזו. בחודשים יולי עד ספטמבר פוקדות את המדינה לעיתים קרובות סופות טייפון. כמות משקעים חודשית ממוצעת בעיר הבירה טייפה: ינואר 5; פברואר 5; מרץ 0; אפריל 0; מאי 10; יוני 55; יולי 280; אוגוסט 500; ספטמבר 305; אוקטובר 105; נובמבר 20; דצמבר 5 אוכלוסיה ותרבות. רוב תושבי טייוואן הם סינים בני האן, שאבותיהם הגיעו מסין במאה ה-17. כ-14 אחוזים מאוכלוסיית המדינה הם סינים שהיגרו לאיזור מאוחר יותר, ובצידם חי מיעוט של אבוריג'ינים ממוצא מלאי-פולינזי, המונים כשני אחוזים מהתושבים. כשני שלישים מתושבי המדינה מתגוררים היום בערים. מרבית התושבים מאמינים בדתות המזרח הנפוצות במדינה - הבודהיזם, הטאואיזם והקונפוציוניזם. רק כחמישה אחוזים מהאוכלוסיה הם נוצרים. התרבות של טייוואן עומדת בחותם סיני מובהק. להקות נודדות מעלות בה דרך קבע אופרות סיניות, ובטייוואן מופקים סרטים רבים דוברי סינית. חינוך. הלימודים הם חינם וחובה בין הגילאים שש ו-15. שיעור הממשיכים ללימודים אקדמיים הוא מן הגבוהים בעולם, ועומד על יותר מ-40 אחוזים ממסיימי בית הספר התיכון. בטייוואן יש 58 אוניברסיטאות, ובהן האוניברטיסה הלאומית צ'נג קונג בטאינאן, האוניברסיטה הלאומית צ'נגצ'י בטייפה והאוניברסיטה הלאומית של טייוואן בטייפה. בצד האוניברסיטאות פועלים בטייוואן עוד 70 מוסדות להשכלה גבוהה. היסטוריה. תושבי טייוואן המקוריים הם ממוצא מלאי-פולינזי, והם חיו באיזור מאות שנים לפני שהסינים הגיעו לאיים בסביבות המאה השביעית לספירה. ב-1590 הגיעו האירופאים הראשונים, ובראשית המאה ה-17 הקימו ההולנדים והספרדים תחנות מסחר ויישובים בחופי האי המרכזי. ב-1646 השתלטו ההולנדים על היישובים הספרדיים. באמצע המאה ה-17 הגיע לאי זרם גדול של פליטים סינים, שנמלטו אליו עם פירוק שושלת מינג. ב-1683 השתלטו על האי שליטי סין בני שושלת צ'ינג והפכו אותו לפרובינציה באימפריה שלהם. בשנות שלטונם בטייוואן נמשכה התיישבות הסינים באי, ובאמצע המאה ה-19 הגיע מספר תושביו ליותר מ-5.2 מיליון איש. ב-1895, בתום מלחמה בין סין ליפאן, השתלטה טוקיו על האי. היפאנים שלטו באי עד תום מלחמת העולם השנייה (1945), ואז הושבה טייוואן לידי סין. ב-1949, במקביל למהפכה הקומוניסטית בסין, עברו לטייוואן הלאומנים ששלטו קודם לכן בסין, בראשות צ'אנג קיי שק. יחד איתו הגיעו לטייוואן עוד כשני מיליון מתומכיו, ובאי הוקמה ממשלה לאומנית, שהנהיגה משטר חד-מפלגתי וטענה לשלטון על סין כולה. טייוואן זכתה עד מהרה לתמיכת ארצות-הברית, ועד 1971 נחשבה באו"ם לנציגת סין כולה. ואולם, בשנה זו התקבלה סין העממית כחברה באו"ם ותפסה את מקומה של טייוואן במועצת הביטחון. זמן קצר לאחר מכן הכירה ארצות-הברית בסין העממית וניתקה את קשריה הרשמיים עם טייוואן. ואולם, למרות בידודה הבינלאומי, שגשגה כלכלת טייוואן גם בתקופה זו. לאחר מותו של צ'אנג קיי שק ב-1975, מונה במקומו בנו, ג'יינג ג'ינג גואו. הוא ערך באי רפורמות פוליטיות, ובאמצע שנות השמונים אף התיר את פעילותן של מפלגות אחרות. יורשו בתפקיד, לי טנג וי, המשיך ברפורמות והתיר ביקורים הדדיים של תושבי סין וטייוואן אצל בני משפחותיהם. בשנות התשעים המוקדמות התגבשו קשרי מסחר בין טייוואן לבין סין, והוכרז באופן רשמי על ביטול מצב הלוחמה עם בייג'ין. יהודים. היהודים הראשונים הגיעו לטייוואן בשנות החמישים של המאה העשרים. רובם היו יהודים אמריקאים שהתמנו למשרות שונות באי. הקהילה הנוכחית נוסדה באמצע שנות השבעים על-ידי אנשי עסקים יהודים, העובדים באי. כמעט כל יהודי טייוואן, המונים כ-70 איש, חיים בטייפה הבירה, שבה פועל בית ספר יהודי של יום ראשון. כלכלה. כלכלת טייוואן מבוססת בעיקר על התעשייה, התורמת יותר משליש מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה שיעור דומה מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים, טקסטיל, כימיקלים, מוצרי פלסטיק, מוצרי מזון ותרופות. החקלאות תורמת פחות משבעה אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-10 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, ירקות, פירות, תירס, פולי סויה, חזירים ועופות. היערות של טייוואן, המכסים יותר מ-50 אחוזים משטח האי המרכזי, מהווים את הבסיס לתעשיית העץ שלה. ענף חשוב נוסף הוא הדיג. טייוואן אינה עשירה באוצרות טבע, אבל יש בה נפט, גז טבעי ופחם. משאב טבע חשוב נוסף הוא הכוח ההידרואלקטרי של הנהרות, המספק כמחצית מתצרוכת החשמל במדינה. אתרי תיירות חשובים. טייפה, בירת טייוואן, נמצאת בצפון האי המרכזי. מומלץ לבקר בה במוזיאון הלאומי להיסטוריה; במוזיאון טייפה לאמנויות יפות; במוזיאון המחוזי של טייוואן; במוזיאון הארמון הלאומי, המציג את אחד האוספים הגדולים בעולם של אמנות סינית; ובהיכל הזיכרון לצ'אנג קיי שק, השוכן במבנה מרשים. כדאי לבקר גם במרכז התרבות והסרטים הסיני, שבתחומיו נמצאת "העיר קתאי", העתק של עיר סינית עתיקה, על מופעי התרבות והמזון האופייניים לה. בטייפה פזורים מקדשים רבים. אחד המרשימים שבהם הוא מקדש לונג-שאן, שנבנה ב-1740. צפונית-מזרחית לטייפה, על חוף הים, נמצאת העיר ג'י-לונג (Chi-Lung). על גבעה רמה מעל לעיר נמצא פסל של אלת הרחמים הסינית, ובקרבתו נמצא אתר יה-ליו (Yehliu), ובו תצורות סלע מעניינות. ההרים שבמרכז טייוואן מציעים לתייר שפע אטרקציות. בחלקם המזרחי נמצא קניון טרוקו, ובו צוקים תלולים ומרהיבים. נקודת מוצא נוחה לטיולים רגליים בהרים היא העיירה לישאן, השוכנת בגובה 1,945 מטרים מעל פני הים. האטרקציה המרכזית בדרום האי טייוואן היא הפארק הלאומי קנטינג, ובו אזורים מיוערים, חופים נקיים ומקלט לציפורים. בחוף הדרום-מערבי של האי נמצאת העיר טיינאן, העיר הראשונה שהוקמה באי, ובה יותר מ-250 מקדשים. מדרום-מזרח לאי המרכזי נמצא האי הקטן לאן-יו ("אי הסחלבים"), שבו מקיימים בני שבט יאמי עד היום את אורח חייהם המסורתי, המבוסס על ציד וליקוט. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||