|
|
|||||
|
|
||||
 |
|
 |
| לאינדקס ערכים... | ||||||
|
נושאים קשורים יוון העתיקה מיתולוגיה תמונות
| הרקולס. גיבור המיתולוגיה היוונית והרומאית. ביוונית נקרא הרקלס. נחשב לבעל עוצמות גופניות יוצאות דופן, בעל אומץ נדיר, אך גם פזיזות, חוסר מחשבה קדימה וזעם חסר שליטה. פירוש השם הרקולס באופן מילולי הוא 'תפארת הרה'. על פי האגדה זיאוס התחזה לבעלה של אלקמנה, אמפיטריון, (אשר באותה עת נלחם בקרב כלשהו) ושכב עימה. יונו (הרה), אשת זאוס, אמו החורגת הקנאית של הרקולס ניסתה להתנקש בחייו בהיותו תינוק על ידי הנחת נחש ארסי בעריסתו. למזלו של הרקולס הוא נולד עם כוח רב והצליח להשתלט על הנחש ולהורגו. עד שהגיע לבגרות כבר הספיק להרוג אריה בוגר. לבסוף יונו גרמה להרקולס לאבד את דעתו ומתוך טירופו רצח את אשתו, מֶגָארָה, ואת שלושת ילדיהם המשותפים. הוא היגלה את עצמו מתוך בושת פנים על מעשיו. הרקולס החליט לשאול את הדלפי באורקל מה עליו לעשות על מנת לזכות בכבודו מחדש. האורקל השיב כי על הרקולס לגשת לאירוסטיאוס, מלך מיקני, ולשרתו במשך עשר שנים. המלך אירוסטיאוס לא מצא משימות שיוכלו להוות אתגר וקושי מול כוחו העצום של הרקולס, על כן ירדה יונו מן הארמון שלה בהר האולימפוס, כדי לסייע למלך. יונו ואירוסטיאוס העלו שתים עשרה משימות שנקראו "עבודות הפרך של הרקולס". התפקיד הראשון שהוטל עליו היה להרוג את האריה הנֶמֵאי האימתני שאף כלי נשק לא הצליח להשמידו. הרקולס ניסה להרוג את האריה על ידי הטלת חרב, זריקת חצי ברזל והכאתו באַלה אך לבסוף ביצע את התפקיד על ידי חניקת האריה במו ידיו ולאחר מכן הניח את הפֶּגֶר על כתפו ונשא אותו עד למיקני. אחרי משימה זו החל לעטות על עצמו עור של אריה ומעין קסדה עשויה מראש אריה. אחרי מעשה זה חשש אירוסטיאוס הזהיר להתקרב להרקולס והמשיך למסור לו את פקודותיו רק מרחוק. המשימה השנייה שהטיל עליו המלך היתה ללכת ללֶרְנה ולחסל את ההידרה, יצור ענק בעל תשעה ראשים אשר חי בתוך בִּיצה. להידרה היתה תכונה מיוחדת שגרמה לראשה לצמוח מחדש בכל עת שכורתים אותו. בנוסף, שלחה הרה לעזרתו של ההידרה סרטן ענק שצץ מן הרפש והחל לנשוך את רגלו של הרקולס, אך הוא מחץ את הסרטן בעקבו. את ההידרה התקשה להרוג מכיון שאחד מראשי ההידרה היה בן אלמוות, כלומר בלתי ניתן לכריתה. הרקולס נעזר בבנו של אחיו-איפיקלס, איולואס שהניח אוּד בוער על צוואר ההידרה מתחת לכל ראש שכרת הרקולס כך שלא יוכל לצמוח מחדש. את הראש בן האלמוות קבר הרקולס מתחת לסלע גדול. אחר כך חתך את ראשה והטביל בארסה את חציו, כך שהפכו לקטלניים בעבור מי שנפצע מהם. המשימה השלישית היתה ללכוד את הצבייה בעלת קרני-הזהב, שהייתה מקודשת לארטמיס ושכנה ביערות קריניטיה. בתו של אטלס, טיאגטה, שנמלטה מחיזוריו התקיפים של זאוס, נתנה את הצבייה כאות תודה לארטמיס על עזרתה. המלכוד במשימה זו היתה זריזותה של הצבייה והקושי ללכוד אותה על אף שהיה קל להורגה. הרקולס עקב אחרי הצבייה במשך שנה שלמה ולבסוף הצליח לתפסה ונשא אותה בחזרה למיקני, כשבדרכו בהגיעו לארקדיה, נתקל בארטמיס ואפולון ונאלץ להסביר להם כי הדבר נכפה עליו כשאלו נזפו בו על שהרג את החיה הקדושה. העבודה הרביעית שהוטלה עליו היתה ללכוד חזיר-בר ענק שהטיל אימה על מיקני ונמצא על הר ארימאנתוז. הרקולס רדף אחריו ממקום למקום עד שחזיר-הבר התעייף ושקע בתוך מפולת שלג ושם הרקולס הכניע אותו. המשימה החמישית שהוטלה עליו לבצע היתה לנקות תוך יום אחד בלבד את אורוותיו ורפתותיו של אַוּגֵיאס, מלך אליס, בהן אוכלסו אלפי סוסים ובהמות שונות. הרקולס הציע לאוגיאס לנקות את אורוותיו תמורת עשירית מפרותיו. המלך לעג לו על יומרנותו אך בכל זאת הסכים בתנאי שיבצע זאת עד סוף היום. הרקולס היטה את הנהרות פניוס ואלאוס לכיוון האורוות והזרם החזק שפרץ לתוכן שטף את הלכלוך והדומֶן תוך זמן קצר. לאחר שסיים את המלאכה סירב אוגיאס לקיים את הבטחתו אך בנו יצא להגנתו של הרקולס ולכן גירש המלך את שניהם. כשהגיע הרקולס למיקני, אירוסטיאוס לא היה מרוצה מביצוע המטלה משום הרווח שניסה הרקולס להשיג. המשימה השישית שעמדה לפניו היתה להשמיד את הציפורים מסטימפאלוס שבארקדיה שבגלל מספרן הרב היוו מטרד ואף בשל העובדה שהכנפיים, המקורות והציפורניים שלהן היו עשויות ממתכת והן התנפלו על פרות ובני אדם ונעצו בהן את טרפיהן. במשימה השביעית נצטווה הרקולס ללכוד את שור הבר מכרתים אשר פוסידון נתן במתנה למינוס. הרקולס השתלט עליו והכניסו אל אנייה בדרך אל אריסתאוס. המשימה השמינית שהופקדה בידי הרקולס היתה להשיג את הסוסות אוכלות האדם שהיו שייכות למלך דיומדס בתארקיה. בתחילה הרג את דיומדס ולאחר מכן הוביל את הסוסות ללא הפרעה למיקני. המשימה התשיעית היתה להחזיר את החגורה של היפוליטה, מלכת האמזונות. כשהגיע הרקולס אל היפוליטה קיבלה אותו בזרועות פתוחות והבטיחה למסור לידיו את חגורתה. אבל, הרה, אמו החורגת, התערבה ושכנעה את האמזונות כי הרקולס זומם לחטוף את מלכתן ובעקבות זאת הן הסתערו על אנייתו. הרקולס שכח את היחס המטיב של המלכה, היפוליטה, איבד את עשתונותיו והרג אותה במהירות מתוך מחשבה מוטעית כי היא ציותה על האמזונות להתקיפו. עד מהרה השתלט על יתר האמזונות ונמלט עם החגורה. התפקיד העשירי היה להחזיר את הבקר של גֶריון, המפלצת בעלת שלושת הגופות, אשר שכנה באריתיה, אי מערבי. הרקולס התעכב בדרכו בארץ אשר בקרקעית הים התיכון וקבע שם שני סלעי ענק הנקראים "עמודי הרקולס" (שמם כיום ג'יבראלטר וסאוטה). מיד אחר כך נטל את הבקר עימו למיקני. המשימה העשירית הסתיימה ונותרו להרקולס להשלים שתי משימות אחרונות וקשות במיוחד. במשימה האחת עשרה הרקולס התבקש להשיב את תפוח הזהב של ההספרידות, ולא היה לו מושג היכן למצוא אותן. אטלס, אשר נשא על כתפיו את השמיים, היה אבי ההספרידות, לכן ביקש הרקולס ממנו כי ישיג בעבורו את תפוח הזהב בעת שהוא יישא במקומו בינתיים את כיפת השמיים. אטלס נאות לבקשה מכיוון שחשב שתהיה זו הזדמנות להשתחרר סוף סוף מהמשא הכבד. כששב אטלס ממסעו כשבידיו תפוחי הזהב, הציע אטלס להרקולס להביא במקומו את התפוחים לאוריסתיאה. הרקולס שהבין את מזימתו של אטלס להשאירו לנצח להחזיק את כיפת השמיים, חיפש דרך להתחמק מהצעתו. הוא השיב בחיוב אך אמר כי עליו להניח על כתפיו כר מרפד בכדי להקל על הלחץ בנשיאת כיפת השמיים (בגרסא אחרת של הסיפור טען הרקולס כי עליו לשרוך את סנדליו), אטלס האמין להרקולס והמשיך לשאת לבדו את השמיים וכך איבד את האפשרות לחירות. במשימתו האחרונה, השנים עשר במספר, התבקש הרקולס ללכוד את קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים (ויש האומרים חמישים ואף מאה) ששמר בשערי השאול, בעבור האדס, אל השאול. אחרי קבלת המשימה הרקולס הלך לאלאוסיס להצטרף למסתורין של אלוסיניוס, טקסים שנעשו מדי שנה בעבור דמטר ופרספונה, כדי ללמדו איך להשתלט על קרברוס. נאסר עליו להשתמש בכלי נשק אך למרות זאת הצליח להשתלט עליו ונשא אותו כל הדרך מן השאול עד למיקני. אריסתאוס לא באמת חשק בקרברוס וביקש מהרקולס להחזירו אל השאול. בכך הסתיימו משימותיו של הרקולס. לאחר תום עבודות הפרך, נדמה היה כי הרקולס ימצא מנוחה ושלווה, אך לא כך היה. הרקולס נאלץ להתמודד בהמשך מול אנטיוס שהיה ענק שכפה על זרים להלחם נגדו ואת מי שהפסיד מולו בקרב הרג. מגולגלותם של קורבנותיו ריצף גג של אחד המקדשים. אנטיוס שאב את כוחו מן האדמה כך שכל עת שגופו היה במגע עם האדמה, היה בלתי מובס. המלכוד במאבק נגדו היה שבכל פעם שהושלך על האדמה היה שואב כוחות מחודשים ממגע עימה. הרקולס מצא פיתרון, הוא הרים את אנטיוס באוויר וכך בהיותו בידיו רחוק מהאדמה, חנק אותו למוות. ילדיו של הרקולס היו טלפוס (מהקשר שלו עם יוג'), הילוס (מהקשר שלו עם דיאנרה או מֶלית). ילדיהם של הרקולס והֶבּה היו אלקסיירס ואניסטוס. הרקולס נישא ארבע פעמים. נישואיו הראשונים היו למֶגֶרה, אשר הרג אותה ואת שלושת ילדיה מתוך טירוף. על פי אחת הגרסאות, מגרה ברחה מהרקולס כדי להתחתן עם לולאוס. אשתו השנייה הייתה אומפלה, הנסיכה או המלכה של לידיאן אליה הוא נשלח להיות לעבד. דיאנירה היתה אשתו השלישית. לאחר שנאבק והביס את אכילוס, האל של נהר אכילוס, הרקולס לקח את דיאנרה לאישה. עם מסעו לטירנים, נסוס הקנטאור הציע לעזור לדיאנרה לחצות את הנהר בזמן שהרקולס עובר אותו בשחייה. אך נסוס, בהתאם לארכיטיפ של דמות הקנטאור הערמומי, חוטף את דיאנדרה בזמן שהרקולס עדיין במים. הרקולס זעם לאחר שהוא גילה זאת וירה בו חצים הטבולים בדם הרעיל של ההידרה לרנאין. כנקמה, נסוס נתן לדיאנדרה את גלימתו הטבולה בדם לפני שהוא מת ואמר לה שהיא תעורר את אהבתו של בעלה אליה. כמה שנים אחר כך, הגיעה שמועה לאזני דיאנרה כי יש לה יריבה על ליבו של הרקולס. דיאנרה נזכרה במילותיו של נסוס ונתנה להרקולס את החולצה הרחוצה בדמו המורעל. בלובשו אותה עורו של הרקולס נקרע מעליו ועצמותיו נחשפו. לפני מותו הטיל את ליצ'אס אל הים במחשבה כי הוא זה שהרעילו (על פי כמה גרסאות, ליצ'אס מתאבן והופך להיות סלע שניצב בים ונקרא על שמו). לאחר מכן הרקולס עקר כמה עצים ובנה מבנה לשריפת מתים, אשר הדליק פואס, אביו של פילוסטטס. כשגופו של הרקולס עלה באש, רק חציו השמאלי האלמותי נותר. זאוס הפך אותו לאל והעלה אותו אל האולימפוס בעת מותו. הרקולס התפייס עם הרה, התחתן עם בתה, הֶבֶּה, אל הנעורים על הר האולימפוס והפך לפטרון החלשים. |
|||||
