|
|
|||||
|
|
||||
 |
|
 |
| לאינדקס ערכים... | |||||||||
|
נושאים קשורים פרחים לינקים סתוונית בכירה סתוונית החרמון סתוונית היורה סתוונית הנגב סתוונית התשבץ סתוונית טוביה סתוונית ירושלים סתוונית קיצרת עלים תמונות
| סתוונית. פרח עשבוני בעל פקעת ממשפחת השושניים אשר לו 11 מינים בארץ ו-65 בעולם. בערבית הסתוונית נקראת "מבשרת החורף". הבוטניקאי הישראלי, אפרים ראובני הציע לקרוא לפרח בשמו, סתוונית. בשנת 1929 מורה לטבע סיפר שהמציא את שם הפרח וציין כי לפני כן נהגו לקרוא לו 'חבצלת'. הסתוונית היא פרח מוגן ואין לקטוף אותו. התהליך שעובר על הסתוונית במשך השנה מעניין מכיוון שהפקעת שלה משמשת אותה למשך השנה לאגור מזון ולאחר שהיא יוצרת את הפרח היא נושרת ופקעת חדשה צומחת. פרחי הסתוונית מופיעים לפני העלים. לפרחיה ולעליה אין גבעול. יש לה שלושה עמודי עלי, שישה עלי כותרת ושישה אבקנים. הפקעת והזרעים של הסתוונית רעילים מכיוון שהם מורכבים מתרכובת אורגנית (אלקלואיד) בשם קולציכין אשר מפיקים ממנו סם (תרופה) לשימוש חיצוני הפועלת ביעילות נגד מחלת השיגדון. בימינו הוא מיוצר באופן סינתטי. בקולציכין גם משתמשים ביעילות בתחום הגנטיקה והחקלאות מכיוון שהוא מנטרל חלוקת תאים שלמה. על כן הוא אפקטיבי גם נגד מחלת הסרטן, בעיקר לוקמיה. אכילת הפקעת עלולה לגרום להפרעה והפסקה בפעולת הכליות לבעיות והפסקת נשימה ולשלשול דמי. חזירי בר ודורבנים נוהגים לחפור את האדמה סביב פקעות הפרח ולאכול אותם מכיוון שגופם עמיד לרעל שבפקעות. הפקעת של הסתוונית היא השורש שהתעבה ובו נאגר המזון מהחורף לשאר עונות השנה. על פי המיתולוגיה היוונית מדיאה רצחה את קריאון ואת בתו כששלחה שמלת כלה לביתו, השמלה היתה ספוגה במיץ מפקעת של סתוונית וכשבאו קריאון ובתו במגע עם השמלה הורעלו ומתו מיד. זו הסיבה שהסתוונית נקראת בשמה המדעי קולכיסום, על שם המקום קולכיס שבחוף הים השחור, בו שתלה מדיאה על פי האגדה את פרחי הסתוונית. סתוונית הקליפות (colchicum tunicatum). פרח (צמח) עשבוני ממשפחת השושניים השייך לגיאופיטים (בעלי בצל או פקעת) והוא המין הראשון לפרוח מבין כל מיני הסתוונית בארץ. חודשי פריחתה באוקטובר ונובמבר. נפוץ במזרח התיכון ובארץ במיוחד באזור הנגב בתקופה שהפריחה בו מועטת. אינו זקוק לגשם על מנת להופיע ואינו מצמיח עלים. גדל בקרקעות שאינן מלוחות. צבע פרחי סתוונית הקליפות ורוד, לילך ולבנבן ואינו בולט לעין. לפרח צורת כוכב משושי בעל שישה חלקים נפרדים וצרים של עטיף שבליבן שישה אבקנים המכילים אבקה בגוון צהבהב. צוף סתוונית הקליפות אינו רב. המְאָבקים העיקריים של המין הם דבורים קטנים וזבובים זעירים ואף נמלים מסייעות במעט לתהליך ההאבקה אך לרוב יונקות מהצוף בלבד. השמות הערביים של הצמח הם בראסבאס, קוטן וזעפראן (את תבלין הזעפראן מכינים ממספר מינים של הסתוונית). הסתוונית היא פרח דו-מיני שמכיל גם אבקנים שהם איברי הזכר וגם עיליים (איברי הנקבה). לקראת סוף הסתיו פורחים רק הזכרים, דבר המסמן את סוף הפריחה. לפקעת יש קליפות העוטפות אותה ומכאן שמה. סתוונית הקליפות היא צמח אוטוכטוני (שלא הובא לארץ על ידי בני-אדם) ומוגנת על פי-חוק. סתוונית היורֶה (Colchicum Stevenii). סתוונית היורה מתחילה את פריחתה בחודש ספטמבר-אוקטובר (בשרון ובחוף הכרמל) ומסתיימת בינואר באזורים נרחבים בארץ כמו הגליל העליון, הכרמל, החרמון, הגולן ואצבע הגליל, הגליל התחתון, מישור החוף וגוש דן, ים המלח ועוד. בעבר נקראה בשם "בר-יורה". היא לא מופיעה מיד עם גשמי היורה למרות שמה, אלא אחרי ממטרים סתוויים לא מועטים (מעל 5 מ"מ). לסתוונית היורה פרח קטן יותר מאשר סתוונית ירושלים אך צורת הפרח דומה לגמרי. העלים של סתוונית היורה פורחים במקביל ללבלוב הפרחים בניגוד למיני סתוונית אחרות וצורתם מוארכת ומאונקלת. באזורים יבשים ומדבריים ישנם פרחים ממין זה הצומחים ללא עלים מכיוון שהפרחים בעלי העלים זקוקים לגשם על מנת ללבלב. צבע הפרח הוא לילך, בהיר או כהה יותר, וגם הוא וגם עלי העטיף שונים מצמח לצמח. כשעלי העטיף מתרחבים ומתארכים הם מחווירים. גודלו של הפרח 4-6 סנטימטר כשבכל פקעת יש חמישה עד שלושים פרחים. סתוונית ירושלים. פרח הבולט ביופיו ובגודלו. מוגן על פי חוק. סתוונית ירושלים מלבלבת בחבל הים תיכוני באזורים הרריים, במרכז הגולן, בקעת הירדן וצבעה עמוק יותר מיתר מיני הסתוונית, עלי העטיף יותר רחבים ובכל פקעת יכולים להופיע כארבעים פרחים שכל אחד בתקופת פריחה שונה, אחד יכול לנבול בשעה שהשני בשיא פריחתו. שמה הערבי; זַהַר אל-חָריף, שוּחֵיים. המאבק שלה הוא סגול-חום. סתוונית ירושלים קיבלה את שמה מכיוון שמין זה נמצא ואותר לראשונה בעיר זו. אך היא פורחת דווקא באזור הגליל. פרחיה גדולים יותר משאר מיני הסתוונית ויתר סוגי הפרחים בכלל. היא צומחת בקרקעות בעלות עומק. זהו פרח נדיר ששורשו מושך את הפקעת לעומק של כארבעים סנטימטר על מנת להגן עליו מעקירתו על ידי המחרשות שמבצעות חריש שטחי בשדות, כמו המחרשה הערבית המסורתית. אך החריש המודרני מצליח להרוס ולהשמיד את הסתוונית. פרופסור נ' פייברון, כלת 'פרס ישראל' לבוטניקה בשנת תשנ"א, גילתה במחקרי השדה שלה את זהותה הנפרדת של סתוונית ירושלים אשר הוגדרה עד 1953 כסתוונית בכירה בשל הדימיון ביניהן. סתוונית הנגב (Colchicum ritchii). שמה הערבי ; ואדָה, אַאְסַלַן. פורחת בצפון הנגב באדמות חול ולס, בין הדיונות באזור חולות חלוצה. ישנה פריחה צפופה בבקעת ערד, סביבות העיר באר שבע, חולות ממשית, מישור ימין ועוד. אפשר למצוא אותה גם בואדיות באדמות לס בהר הנגב. בנגב המרכזי והדרומי תפוצת סתוונית הנגב נדירה מאוד. מחוץ לישראל נפוצה בחצי האי ערב, ירדן, סיני, סוריה ובמדבר ערב. מאמצע דצמבר רק למשך חודשיים צבעם של המאבקים צהוב. הפרח בעל שש אונות וגודלו כ-4-6 סנטימטר. צינור הכותרת הוא עשרה סנטימטר ואף יותר. בבסיס הגבעול הנושא את המאבקים ישנה תפרחת זעירה ומפוצלת היוצרת מעין גביעים קטנים אשר בהן נאגר הצוף. לגביעיות הללו יש זיזים ארוכים ורבים (3-6). יתכן וזיזים אלו שומרים על הפרח מפני יניקת הצוף על ידי נמלים שאינן מאבקות אותו ואף שומרות על הצוף שלא יתאדה. הבשלת הפרי מתרחשת באביב. בפרי ישנם זרעים גדולים וכבדים שנופלים בגלל המסה שלהם קרוב לסתוונית שעליה הם גדלים. בסתוונית הנגב העלים (שלושה במספר) מופיעים ביחד עם הפרחים והעלים רחבים וקרחים לגמרי. רוב הפרחים ורודים, בודדים מהם לבנים. כמו לסתוונית טוביה, גם לסתוונית הנגב ישנו כתר במרכז הפרח. סתוונית בכירה (Colchicum decaisnei). הסתוונית הבכירה נפוצה בחרמון, בגליל העליון בחודשים אוקטובר נובמבר דצמבר. יש לה 3 עלים רחבים מאוד. קשה להבדיל בינה לבין סתוונית ירושלים וניתן לעשות זאת רק על ידי השוני במספר העלים (לסתוונית ירושלים 5-8 עלים). הסביבה הטבעית לה היא חורש מוצל. צבע הפרח ורדרד, נוטה ללבן. עלי הכותרת גלדניים ובשרניים מעט יותר מסתוונית היורה. סתוונית טוביה (Colchicum tuviae). פרח זעיר הגדל במדבר יהודה, בצפון סיני ובצפון הנגב רק בסוף נובמבר. מתחילה לפרוח לקראת סוף חודש נובמבר ומלבלבת בכל חודש דצמבר. אבקניה חומים. מספר הפרחים מאחד עד תשע, תלוי במספר הפקעות הצמודות אליהן. גודלם 3.3 עד 4.5 סנטימטר. גבעולי האבקנים בגוון חום או ירוק כהה, עובדה המייחדת מין זה. פרופסור נעמי פיינברון, שהיתה מורתו ומומחית עולמית לפרחי הסתוונית קראה לפרח על שמו של טוביה קישנר, חוקר טבע מחונן שגילה עשרים ושניים מיני צמחים, היה אחד מחברי שיירת הל"ה ונהרג במלחמת העצמאות בגיל 24. פרח זה נמצא לראשונה על ידי טוביה קושניר בהר ההרודיון ועל כן נקרא על שמו. הפרח לבן וצבע המְאָבק הוא ירוק עד אדום עז. עליו שונים מיתר המינים בכך שהם שעירים בתחילת צמיחתם. בדומה לחבצלת ולנרקיס בלב הפרח ישנו כתר. הפריחה מופיעה יחד עם העלים או טיפה לפני הפריחה. סתוונית התשבץ (Cochicum feinbruniae). סתוונית התשבץ נפוצה בחרמון, צפון הגולן, במזרח הגולן באזורים סלעיים פתוחים, לרוב בזלתיים. פריחתה בגולן אורכת רק 10-14 ימים לערך. נקראת גם "סתוונית הפסיפס". נקראת בשם זה מכיוון שעלי הכותרת מרושתים בשתי וערב של מעֵין משבצות מעורפלות. מתחילה לפרוח ללא עלווה על אדמה יבשה. הפריחה מקדימה על ראש ההרים מאשר במישורים מפני שהטמפרטורה נמוכה במקומות הגבוהים והחשכה מקדימה להגיע ולסתוונית תנאים אלה נותנים תחושה של חורף. שמה המדעי Cochicum feinbruniae ניתן לה על שם ולכבוד פרופסור נעמי פיינברון, אחת מהבוטנאים הראשונים בארץ על ידי פרופסורית קארין פרסון משבדיה, מומחית לסתווניות שאליה נשלחה לבחינה נוספת הסתוונית שהתגלתה על ידי נעמי פיינברון. פיינברון הגדירה את הסתוונית שהובאה לפניה לבדיקה לפני שנקראה על שמה כמין יווני ששמו המדעי הוא colchicum bowlesianum, אולם בחיבור על פרחי בר ב-1986 "פלורה פלסטינה" כתבה כי יתכן שסתוונית זו שונה במעט ממין הסתוונית שחשבה ורק דומה לה. סתוונית החרמון (Colchicum tauri). מין של סתוונית הגדל בארץ רק בחרמון בגובה של 1400 עד 2800 מטרים. בהר החרמון מעל 1700 מטרים רק הוא גדל מכל מיני הסתוונית וכך אפשר לזהותו. בחו"ל נפוץ בטורקיה. סתוונית קיצרת עלים. נדירה בארץ ופורחת רק בחרמון בגובה 1200-1600 מטרים ובבקעת דלתון שנמצאת מצפון לצפת. בגליל העליון המזרחי ובגולן. בחו"ל נפוצה בסוריה ולבנון. פורחת מסוף נובמבר עד תחילת ינואר. בניגוד ליתר המינים, סתוונית קיצרת עלים מתחילה לפרוח רק בחורף. עליה קצרים ורחבים ומספרם 3-4. גדלה בקרקעות לא מלוחות. נקראת כך מפני שקצות העלים המחודדדים מציצים בעת הפריחה מעל פני הקרקע ואוצרים בתוכם את מצבור הפרחים. בעלת פקעת קצרה של כ-1.5 סנטימטר. בתום עונת הפריחה משתרעים העלים עד לאורך של כעשרים סנטימטר והם שכובים על האדמה. פרחיה ורודים, האבקה צהובה, גוון המאבקים חום-כהה. |
||||||||
